החלטה בתיק בש"א 13192/07

לפני בקשה למחיקת כתב הערעור מחמת היותו "מביש" כלשון תקנה 91 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984.

המשיבה הגישה באמצעות פרקליטה הודעת ערעור על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב יפו מיום 4.6.06 (להלן: " פסק הדין"). בפסק הדין דחה בית משפט קמא את התביעות ההדדיות שהגישו הצדדים, בני זוג שהתגרשו ביום 6.11.97. תביעת המשיבה נסבה למתן סעד המחייב את המבקש לשלם לה מחצית כספים שנצברו במהלך חייהם המשותפים של השניים. עניינה של תביעת המבקש היא להשבת כספים ששילם למשיבה למזונותיה שעה שעבדה והשתכרה. כתב הערעור משתרע על פני 34 עמודים וכולל 125 סעיפים.

הודעת הערעור נכתבה בשפה בוטה, פוגעת, בלתי מכובדת וכוללת ביטויים מעליבים בחומרתם כלפי בית המשפט שמן הראוי שלא היו מועלים על ידי בעל דין ככלל ועל ידי עורך דין בפרט. גם אם סבור צד שנפלה שגגה בהכרעה שיפוטית מצופה ממנו כי יעלה את השגותיו בדרך ראויה והולמת המכבדת את המבוקר ואת המבקר כאחד. טענות המשיבה בהודעת הערעור אשר מקצתן אביא בהמשך החלטתי, לוקות בסגנון ובנוסח שמקומם לא יכירנו בכתבי טענות.

אפנה כאמור לחלק הטענות בהודעת הערעור המכוונות לקביעות השגויות של בית המשפט קמא:

1.                   סעיף 15 עמוד 4 : "איפשר ביהמ"ש קמא לנתבע... בנימוק הנלעג".

2.                   סעיף 25ד עמוד 8: " עד למתן פסק הדין המגוחך - שיאו העצוב והמריר של כל ההליך הכל כך תמוה הזה אותו ניהלה השופטת... בעיוות מסחרר שמלבד עלבון לאינטליגנציה של הח"מ ושל התובעת, יש בו יותר זלזול מופגן ולעג כלפיהם...".

3.         סעיף 25ה עמוד 8: "מסקנותיו המופרכות, הבלתי מובנות והבלתי הגיוניות".

4.         סעיף 25יב עמוד 10: " התנהגותו הפסולה והמעוותת של בימ"ש קמא".

5.         סעיף 25יב עמוד 10: "פסה"ד הבעייתי, המעוות, הפסול והחד צדדי".

6.         סעיף 37 עמוד 15: " ובמדיניות מוכת עיוורון זו מצד בימ"ש קמא".

7.         סעיף 47 עמוד 16: "כדי להבין עד כמה מעוות, פסול, לקוי באופן עקרוני וחמור פסה"ד

            (ואולי אף מרושע!)"   (כך במקור -א.א.).

8.       סעיף 76 עמוד 25: "היא קביעה מופרכת המעידה על חוסר הבנה בסיסי של בימ"ש

                 קמא".